Thoughts on the Ethiopian Israeli Protests // מחשבות על מחאות האתיופים ישראליים

עברית קודם//English to Follow

אתמול, יצאתי מהשוק.  הייתי בריצה בטיילת כששמעתי את המסוקים בשמיים.  כמה דקות לאחר מכן התחלתי גם לראות אותם.  אחרי המתיחות ומקלחת ואפילו אחרי שהכנתי לעצמי ארוחת ערב, ראיתי שחבר שלי כתב בוואטסאפ הקבוצתי שרימוני הלם פוצצו ממש לידו בכיכר רבין -- שיש הפגנה מטורפת שם.  "??" עניתי, ממש ככה, בשוק. ואז לקחתי צעד  אחורה, נשמתי עמוק, עליתי על נעליים סגורות, ודווחתי לשותף שאני מצטרף להפגנה.

חברים, אם מישהו באמת חושב שאין גזענות בארץ אז לא יודע באיזה מדינה אתם גרים אבל בא לי להצטרף ולגור שם

אתכם.  ואם לא גזענות בוטה, אז לפחות עיוורון מכוון.  איך עוד אפשר להסביר שבהליכה של 8 דקות מדירתי להפגנה, ראיתי מסעדות, פאבים, ובתי קפה מלאים עם אנשים מחייכים כמו שכלום לא קורה חמש מאות מטר ממם (עיוורון מכוון). ואיך אפשר להסביר את התמונות המגעילות שראיתי בקבוצות וואטסאפ שלי -- אלו שמראים פקקים בווייז של דמויות שחורות, או עיתונאי לבן בטלוויזיה הולך ומדבר על ההפגנה עם השיר "גיינגטסטז פרדייס" ברקע, כי ברור שכל המפגינים הם מפיונרים (גזענות בוטה).  אני מעודד את כולנו לצאת מהעדינות ולתמוך באחים ואחיות שלנו בלי קשר לצבע או עדה. ו

כשהגעתי לכיכר יצרתי קשר עם חברי והוא עדכן אותי במה הוא חווה עד אז.  שנינו המשכנו ביחד במשך השעתיים קרובות וראינו דברים ממש יפים, קשים, עצובים, ומתסכלים.  הרגשתי המון כאב כשראיתי את חלק מהעם שלי סובל כל כך בכעס עמוק, והרגשתי מבודד כשראיתי אנשים עומדים וצועקים בכעס אך בשלום ומקבלים מים ורימוני הלם בחזרה. ראיתי גם אנשים מתווכחים עם עצמם על מה הצורה הטובה ביותר להראות למדינה את תיסכולם, וכל פעם שמישהו התחיל לשיר "כל העולם כולו גשר צר מאד, והיעקר לא לפחד כלל" או לשיר את התקווה בצורה ספונטנית, נמרצתי מחדש. הסכסוך הזאת לא  כמו המחאה בארצות הברית; הוא יהודי בדם ובנפש ונלחם מכאב פטריוטי שנמאס לו מלחיות עם החלק הסרטני בחברתינו. ו

אם אני בהתחלה ממש תוסכלתי על מה שראיתי, ידידי הזכיר לי שזאת לא פעם ראשונה בהיסטוריה שדור שני של עולים יצאו לרחובות כדי להפגין נגד מצבם הקיים.  ויש מצב רב שהוא צודק.  שמה שקרה אמש היה ביצוע של עדה שמפגינה בדיוק כמו עדות המזרחיות בשנות ה70.  לצערי הרב, אנחנו לא גרים במדינה שבקלות מקבלת עולים חדשים עם אור כזה או אחר וזה חלק מתהליך ההתבגרות (ואינטגרציה) גם של העלייה האתיופית (שכבר לא רואה את ארץ הזהב והקדוש בעיניים תמימות) ושל המדינה הנוכחית שלצערינו עוד צריכה להתמודד עם גזענות עמוקה בתוך החברה' היהודית (בלי אפילו להגיד מילה כאן על המגזר הערבי).  ם

כאדם יהודי רוחני, נשבר לי הלב לראות שנאה בין יהודים ולכן בשנייה שהבנתי את רמת הכאב וכעס הצטרפתי להפגנה אמש (וכן, קבלתי רסס של רימון הלם בחזה וכן כאב וכן דמם. הכל על אף שעמדתי במקום בשלום; עוד לא ידוע לי מה אני והמפגינים מסביבי עשינו לא נכון או למה ירו הלם עלינו, אבל נעזוב את זה כעת. אציין כאן שאני הבנתי שהיו אירועים אלימים במקומות אחרים--אני בחיים לא אצדיק אלימות נגד המשטרה ומאמין שכל פתרון בא עם שיתוף פעולה עם כולם. פשוט לא ראיתי את זה במאה אחוז אתמול).  ועד שיש אהבה בין כל האחים והאחיות שלי, אמשיך שוב ושוב לצעוד ולהפגין בעתיד. בסופו של דבר, אם אנחנו לא מצליחים להיות מואחדים מבפנים, איך אפשר לתקן מבחוץ? ו 

Yesterday, I left my state of shock.  I was running on the boardwalk when I heard the choppers in the sky.  A few minutes later I began seeing them.  After stretching, showering, and even after making myself a post-run dinner, I saw that my buddy sent a message on one of my whatsapp groups that stun grenades had moments earlier exploded right near him in Rabin Square -- that there was an intense protest going on there. "??" was my answer, just like that, in shock.  And then I took a step back, breathed deeply, put on closed toed shoes, and told my roommate I was going to join the protest.

Friends, if someone actually thinks that there isn't racism in this country, then I don't know what state you're living in but I'd love to join and live there with you.  And if not blatant racism, then at least deliberate blindness.  How else can one explain that during an 8 minute walk from my apartment to the protest I saw restaurants, pubs, and coffee houses filled with smiling people as if nothing was happening a mere 500 meters away (deliberate blindness).  And how else might one explain the disgusting pictures I saw being spread on whatsapp groups -- the ones that showed a screenshot of the traffic application Waze with a high congestion of black emojis where the protest was taking place earlier that day, or the short clip of the white journalist covering the streets surrounded by black protesters, with the Coolio song "Gangsta's Paradise" blaring in the background, as if to depict the protestors as mere thugs (blatant racism).  Either way, it is time to stop ignoring.  I encourage all of us to leave our squeamishness behind and go out in support of our brothers and sisters, regardless of color or ethnicity.

When I arrived at the square I reached my friend and he updated me re what he had experienced thus far.  The two of us continued together for the following two hours and we witnessed really beautiful, difficult, sad, and frustrating things.  I felt immense pain as I saw a part of my nation suffer from such deep anger, and felt uttter isolation when seeing people stand peacefully whilst voicing said anger only to be greeted by water hoses and stun grenades in response.  I also saw many people arguing over the best way to show the nation their frustation; and every time someone spontaneously began singing the classic Rav Nachman song "The whole world is a narrow bridge; the main thing is to not fear at all," or the national anthem, I was once again reinvigorated.  The conflict here is not like the one now ripping through the United States; rather it is a Jewish one both in blood and soul, one that is being fought with a patriotic pain that is sick of living with the cancerous elements of our society.  

If I was at the beginning very frustrated with the general fracas that I was seeing, my friend reminded me that this is not the first time in history that a second generation immigrant population has taken to the streets in order to protest their current societal status.  And there is a good chance he is correct.  That what happened last night was the act or enactment of a tribe protesting just like the multifaceted Mizrahi denominations did in the 1970's.  To my great dismay, we do not live in a country that easily accepts immigrant communities of "other" colors and this pattern seems to be part of a greater process of maturation (and integration) both of the Ethiopian Immigrant Story (that for a long time now no longer sees Israel the Gold and Holy through naive eyes), as well as a country that at present writing still must cope and struggle with a deep racism within Jewish society.  (All this without even mentioning a word about the Arab sector.)

As a spiritual, Jewish human being, my heart breaks when I see hatred amongst Jews, which is why the minute I digested the level of pain and anger I joined the protests last night. (And yes, I was hit directly at close range by a piece of a stun grenade in the chest, and it did hurt and I did bleed.  Simply for standing, peacefully, in place. It remains unclear to me what I or the protestors around me did wrong and why multiple stun grenades were fired upon us, but I will leave that for now. I'll stress here that there were violent altercations in other places-- the last thing I want to do is justify violence against the police and I believe that any solution comes with trust and cooperation between everybody. I simply didn't see that 100% last night.)  Until there is love between all of my brothers and sisters, I will continue again and again to march and protest.  After all, if we cannot unify from within, how will we ever fix what is around us?